העננה מגיעה משום מקום, ללא אזהרה ומבלי שהחזאי המטאורולוגי התריע על כך. לא תמיד מובן ואין משהו ברור שיכול להיות הטריגר שגרם להרגשה הזו היא פשוט הופיעה והתיישבה על הלב ומאותו רגע החיים שנראו צבועים בורוד הפכו להיות אפורים במקרה הטוב. מתוך כך, אתה מנסה להגדיר את המצב ובתוכך זוחלת בחשש די כבד ההבחנה – אני בדיכאון. זה לא סתם מצב רוע רע וחולף אלה משהו עמוק.

דיכאון
דיכאון

לא לזה ציפיתי. נכון שלא הכל היה מאה אחוז בזמן האחרון. יחד עם זאת המצב לא היה גרוע עד כדי כך שאשקע בדיכאון. החיים היו די שגרתיים. לא עליות או ירידות קיצוניות . גרתי לבד מתוך בחירה, כל בוקר התעוררתי באותה שעה התארגנתי מבלי שאף אחד הפריע לי בשירותים או בהכנת אוכל במטבח, השקט היה מנגינת ההשכמה שלי. הייתי לובש את הבגדים שהכנתי בערב הקודם, אכלתי את ארוחת הבוקר. אח"כ הייתי לוקח את התיק ויורד לרחוב. לא רחוק הייתה תחנת האוטובוס שממנה נסעתי מדי יום לעבודה. למרות שנסעתי מדי יום ורוב הנוסעים היו קבועים לא נוצר כל קשר ביננו. הצפייה שלי בעלותי על האוטובוס הייתה תמיד שהמושב הקבוע שלי יהיה פנוי. היה בי מתח כל בוקר מחדש ואנחת רווחה הייתה מתפשטת בי כל פעם שהמושב היה פנוי. הנסיעה לעבודה נמשכה כרבע שעה בה הייתי שקוע בעיקר בלהביט באותו נוף של אותם רחובות עד להגעה לעבודה.

העבודה חיכתה לי מדי יום. עבודה משרדית בחברה לייצור מוצרי נייר והתפקיד שלי היה בדיקת המוצר. עבודה שלא הצריכה מגע עם אנשים. כל יום, שליח היה מביא דוגמא של התוצרת היומית ואני הייתי בודק אותה. בערב שבתי באותו אוטובוס הביתה, מכין לי את ארוחת הערב ומתיישב מול מסך הטלוויזיה לצפות בחדשות. אח"כ הייתי שוקע בצפייה בסדרה כלשהי. הקפדתי תמיד לסיים לראות את כל פרקי הסדרה גם אם היא לא הייתה מעניינת. לאחר מכן הייתי מקפיד ללכת לישון באותה שעה ובאותו צד במיטה. עכשיו כאשר אני כותב את המאמר הזה מתברר לי מדוע הדיכאון חדר לתוך חיי. החיים שלי, שהיו מנותקים מקשר עם אנשים אחרים דחק אותי לפינה ופתח בי מקום אליו חדר הדיכאון. בניתי לי חיים בטוחים כביכול אבל הזנחתי את החשוב מכל – קשר עם אנשים.
לקריאה נוספת:
https://www.cdc.gov/tobacco/campaign/tips/diseases/depression-anxiety.html